#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג. א המוכר בהמה גסה לגוי, והנותן לו בקבלנות, והמוכר לו עבדו, עד כמה קנסינן ליה?	"הנותן לו בקבלנות איתא בברייתא עד עשרה בדמיה מסיע לל&quot;ק דר&quot;ל שקונס במוכר עד עשרה. לל&quot;ב קונס ר&quot;ל במוכר עד מאה ויתכן דיש לחלק בין מוכר לקבלנות דלא פסקיה מיניה לגמרי. <p dir=""rtl"">בעבד לל&quot;ק דר&quot;ל קנסינן עד מאה ולל&quot;ב עד עשר ויתכן לומר שמפני דלא שכיחי קנסו פחות. </p><p dir=""rtl"">הגמרא הסתפקה האם כל השיעורים הנ&quot;ל הם דוקא או לא.</p>"	בכורות ג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג. ב בהמה שבשותפות עם גוי האם חייבת בבכורה ומנין, וכיצד ראוי לנהוג?	"חכמים פוטרים ור' יהודה מחייב, לל&quot;ק דר&quot;י חכמים דורשים &quot;כל בכור&quot; 'בכור' משמע קצת 'כל' בא לרבות, ור' יהודה סובר ש'בכור' משמע בכור שלם ו'כל' בא למעט, לל&quot;ב לכו&quot;ע 'בכור' רוב משמע לרבנן 'כל' בא להשלים לשלם ולר' יהודה למעט אפ' קצת.<p dir=""rtl"">רבא פסק לגר דלית דחש לר' יהודה, רב מרי בר רחל הקנה לגוי שלא יבוא לידי תקלה ובכל זאת נהג בהם קדושת בכור ואפ' הכי כלו בהמותיו משום דמפקע להו מקדושת בכור לגמרי, ואב&quot;א משום דחזי ליה איניש אחריני ועבד ליה בלא קנין גמור.</p><p dir=""rtl"">(בתוס' הביא בשם ר&quot;ת דה&quot;מ שמוכר את הבכור בעצמו, אבל מכר חלק מהאם וממילא הבכור נפטר מותר לכתחילה, א&quot;נ מה שאנו מוכרים הוא שאיננו בקיאים לעשות מום קודם שיוציא ראשו ויבאו לידי תקלה.)</p>"	בכורות ג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג. ב כמה חלק יהיה לגוי בבכור או באמו ויפטר מהבכורה (3) וכיצד הלכה?	"רב הונא אמר אפ' אזנו וכן פסק ר' יוחנן, רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה שטריפה חיה, ורבא אומר מספיק שעושה טריפה שטריפה אינה חיה<p dir=""rtl"">רבנן אמרו לרב פפא שרב הונא דיבר בולד ורב חסדא ורבא באמא ולא פליגי, ואמר להם דלא שנא כמו שבולד בעינן &quot;כל בכור&quot; כך באם בעינן &quot;כל מקנך&quot;.</p>"	בכורות ג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ג: מה חידש ר' יוחנן כשאמר גבי חלק גוי בבכור ואפ' מום קל, וגבי רחל שילדה מין עז ויש בה מקצת סימנים דהוי מום קבוע לשחוט עליו?	"גבי שותפות עם גוי חידש כדרב הונא שאפ' אין לו אלא אזנו מספיק. <p dir=""rtl"">גבי רחל שילדה כמין עז חידש ששינוי בדבר שחייב בבכורה הוי מום. ומה ששנינו עינו אחת גדולה הוי מום אין זה משום שרוע אלא כל שינוי הוי מום, ומה שהתירו בשנים גדולות או קטנות אין זה שינוי אלא שהיא בריאה או חלשה.</p>"	בכורות ג:		
